אודיסאה ביוון "טיול הפרטי" של אל גרקו
מסע לקראת הסתיו ביוון
מאת ראובן עמנואל
הפעם אשתף אתכם במסלול טיול שעשיתי באחד הסתווים, לכאורה לא מקומות יוצאי דופן אבל, למי שהיה ומכיר הייתה החוויה נהדרת.
אראחובה – דלפי
הביקור האחרון שלי ביוון הסתיים לא מכבר, הפעם לקחתי איתי גם את אברמיקו שייהנה גם הוא, ויצאתי "לפתוח לכם צירי טיול חדשים" כאשר שיא הטיול מתוכנן להיות בחגיגות הצ'יפורו בזגוריה (על זה אספר בהמשך). נחתי באתונה עם מזוודה מלאה ביגוד וציוד חורפי למכביר אבל לשמחתי קבלה את פנינו שמש חמימה ומזג אוויר קיצי ליווה אותנו לכל אורכו של הטיול. אין ספק התחלה טובה. בחרתי הפעם להגיע לזגוריה ב"דרך אחרת", מאתונה נסענו צפונה ומשם מערבה, חולפים באראחובה וממשיכים לדלפי שעל רכס הפארנאסוס הצופה למפרץ איתאה הרובץ למטה.
השלווה של גלקסידי, המבצר שעל ההר והנמל העתיק בנפפקטוס
ירדנו מדלפי עד לקו החוף, המשכנו מערבה קרוב לקוו המים של המפרץ. 4 ימים ארך הקטע הזה של הטיול עד לנפפקטוס. שמחנו לגלות כפרי דייגים אותנטיים שבד"כ מטיילים לא טורחים להיכנס ולבקר בהם, ההופכים אט אט לכפרי תיירות ציוריים ומזמינים. בעיירה גלקסידי שבדרך, ארכיטקטורה ייחודית וטיילת ציורית, טברנות לאורך מעגן היאכטות ובבתים הצבועים בצבעי פסטל רכים פורחים שיחי הבוגנוויליה ומלמעלה צופה הכנסיה.
המשכנו בנסיעה מערבה באופק ניתן כבר לראות את צלליתו של גשר המיתרים מתגלה מעיקולי הדרך, עד לעיירה נפפקטוס ממנה תצפית נהדרת על הגשר.באיוס יואניס עצרנו לארוחת צהריים בטברנה שבטיילת על המים, נהנים מהשקט של "סוף עונה". בנפפקטוס ישבנו לקפה בנמל הוונציאני הקטן ועלינו לתצפית נפלאה מהמבצר שלמעלה על ההר, אל העיר שלמטה.
השמש שקעה אבל הספקנו לבקר במוזיאון הקטן אשר נמצא באנטיריו (ממש לפני העלייה לגשר), השמים כבר נצבעו באדום והאורות על הגשר נדלקו לאיטם.
אנדריאס
אנדריאס התקשר בינתיים ובקש לדעת מתי נגיע כדי שארוחת הערב שתכנן תהיה מוכנה לבואנו. דהרנו צפונה על קוו החוף המערבי של היבשת, מנסים למצוא את הדרך לכפר הקטן פוטינו Potino שבו מתגורר אנדריאס. החשכה ירדה על הארץ ובכפרים הקטנים שעברנו בהם במעלה ההר דלקו אורות בכנסיה ובכיכר הכפר, בטברנה המקומית הביטו בנו אנשי הכפר בסקרנות בעת שחלפנו על פניהם. בסמטאות הצרות של פוטינו, במקום הגבוה ביותר בכפר שכן ביתו של אנדריאס והוא קיבל את פנינו בחיבוק עז כמנהג היוונים במחוזותיהם ולידו כלבו האהוב מכשכש בזנבו בשמחה לרגל בואנו.
השולחן היה כבר ערוך כשהתיישבנו סביבו, סלט ירוק מגינתו של אנדריאס הפיץ ניחוח נעים וגבינת הפרמזן השלימה את הטעם הנפלא. הרמנו כוסית צ'יפורו לכבוד המפגש ומיד פצחנו בטעימה מענגת מבשר הגריל שהגיש אנדריאס, עוף אמר אנדריאס מטובל ועשוי כהלכה. לאחר הארוחה הצצתי בחדר האורחים רחב הידיים ובתמונות על הקיר בהם נראה אנדריאס במדי הצי היווני בעת השירות הצבאי שלו. מגלשי הסקי העתיקים המוצגים בפינה מכובדת בחדר גורמים לאנדריאס לספר את הקשר שלהם לזמנים עברו. עייפים נרדמנו תוך זמן קצר לקול נביחות הכלבים שבכפר. בבקר לפני היציאה סייר עמנו אנדריאס בנחלה הקטנה שלו ממנה נשקף נוף מרהיב למרחקים. היה לו שם גן ירק פורח וססגוני, חדר עישון לבשר ומבנה זכוכית בשלבי עבודה שאמור לשמש בקרוב כחממה.
פרבזה
העיירה פרבזה הפתיעה לטובה, למרות עונת התיירות שנסתיימה זה מכבר עדיין פעלו מסעדות הדגים על הטיילת, דייגים על המזח השליכו חכה ובסירות הדיג הכינו את הרשתות ליציאה הלילית. במנהרה העוברת מתחת למי המפרץ (כן בקרקעית הים) יצאנו לדרכנו לכיוון האי לפקדה. הכביש המחבר את לפקדה ליבשת עובר בבריכות של אצות אדומות בהם ענפות לבנות צוואר טובלות במים את מקורם בחיפוש מזון. בצד השני דיונות ארוכות במים הרדודים ומבנה לבן של כנסיה קטנה על השלוחה. ספינה עם מפרש לבן חלפה באופק הכחול ובכניסה לאי צבעו קרני השמש של בקר מאוחר את החומות העתיקות. המתנה קצרה – בגלל "עומס תנועה" בלתי צפוי – בגשר המסתובב שבכניסה לאי והבירה לפקדה קבלה את פנינו בחיוך.
לפקדה
עלינו מהעיירה לפקדה על הרכס ממנו נשקפת העיר והים העוטף אותה באור הנפלא שהפיצה שמש קיצית חמימה. ירדנו לכפרים שלמטה, איוס ניקיטס, חולפים באתאני עוצרים במאפיה מקומית להצטייד בטירופיטה שנאפתה זה עתה עד לפורטו קצ'יקי, אחד החופים הפופולאריים העמוסים בעונת התיירות באי. עכשיו היה שקט, דמות בודדת צעדה על החוף לרגלי המצוק הלבן (יומיים לאחר מכן עברה על המקום רעידת אדמה בעוצמה די חזקה) ובמי הטורקיז שלרגלי המדרגות המובילות מטה צללו מספר דמויות במים השקטים.
בוסיליקי המפורסמת עצרנו לאכול, בנידרי על המזח בטיילת 3 דייגים, מעבורת, וממול האי של אונאסיס ירוק מתמיד. חזרנו ללינה בפרבזה. בבקר חפשנו ממצאים וזכר לקהילה היהודית שחיה שם עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. זקן מקומי התנדב לספר לנו על בית יהודי – אולי השריד האחרון – שנותר בעיר ושנמסר לעירייה ומשמש כיום כמרכז רפואי. בכניסה לבניין לוח שיש המציין את שואת הקהילה היהודית המקומית.
המשכנו בנסיעה צפונה לאורך החוף, חולפים ע"פ עתיקות "ניקופולי" והכפר "זלוגו" המפורסם עם פסל 5 האימהות שהוצאו להורג ע"י הטורקים. קפצנו לבקר באתר של עתיקות "נקרומדיאו" שעל פי המיתולוגיה היוונית היה הכניסה של נשמות המתים אל העולם הבא. למטה זורם נהר "אחירונדה" – הנהר שנשא את הנשמות אל העולם הבא… נסענו עם הג'יפ בשבילי החורש לאורך הגדה של הנהר – כניסה מהכפר גליקי gliki, טיפסנו על הרכס להביט על הנוף מלמעלה בדרך לא דרך.
למטה על קוו המים שוכן לו כפר דייגים קטן שקט ומנומנם "אמודיה" תעלת מים רחבה חוצה את הכפר ומובילה מצד אחד אל הים הפתוח ואל המערות הכחולות, ומצד שני אל הדלתא של הנהר המשופעת בבעלי חיים וצפרים לרוב. בכפר חוף ים חולי נהדר אשר יכול בקיץ להיות תחליף הולם לכל החופים הצפופים שבסביבה.
פארגה וסיבוטה
משם לפארגה Parga מפרץ ציורי, איים קטנים מיוערים, כנסיה קטנה ובטיילת הרחבה בתים צבעוניים בארכיטקטורה ייחודית משתקפים במים השקטים.
בסיבוטה – מקום מועדף על יאכטונרים – כבר היה ברור לגמרי שעונת התיירות הסתיימה. החופים היו ריקים מאדם ולרציף היו קשורות רק יאכטות בודדות ובפיורדים הקטנים שבסביבה החלה עונת הקינון של הצפרים. עברנו באיגומניצה ליד הנמל ממנו מפליגות מעבורות למגוון יעדים. לא רחוק משם נמצא האי קורפו.
קראו על קורפו. משם הדרך לזגוריה הייתה קצרה. בשעות אחה"צ המאוחרות הגענו לכפר פפיגו למלון של ניקוס ויוליה. את ניקוס פגשתי בבית המלאכה שבחצר ביתו, מתקן הזיקוק עבד במלוא המרץ וייצר ציפורו בניחוח עדין של תותי יער וניקוס עסק במיון צמחי תבלין שהביא עמו מהמסע האחרון שלו בהרים.
רוצים לקרוא על חגיגות הצ'יפורו לחצו כאן
>> חזרה לעמוד החוויות